פסק-דין בתיק ע"א 22629-06-10

1.         ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים (כב' השופטת עירית כהן) מיום 19.4.10 (ת.א. 12122-08), בו נדחתה תביעת המערערת כנגד המשיבה לתשלום חוב בסך 110,750 ש"ח בגין אספקת מוצרים על-ידי המערערת למשיבה. יצוין, כי כתב הערעור הוגש ביום 13.6.10, אך בשל תקלה במזכירויות התיק הוקצה לקביעת דיון רק ביוני 2011 לאחר שהוגשה ביום 20.6.11 בקשת המערערת לקביעת מועד דיון.

המערערת היא חברה העוסקת בייצור, שיווק ומכירת מוצרים שונים, בין היתר, שמנים, צבעים וחומרי ניקוי. בין המערערת למשיבה התקיימו קשרים עסקיים במסגרתם סיפקה המערערת למשיבה מוצרים עבור עסקה של המשיבה בשם "גבאי סנטר המרכז לעיצוב הבית" (להלן: "גבאי סנטר"). אין מחלוקת כי העסק נרשם על-שם המשיבה ונוהל על-ידי בעלה, בועז גבאי (שבינתיים הפך לפושט רגל). במקביל, ניהל בועז גבאי חברה בשם "נ.ג. כל בו לבניין בע"מ" (להלן: "כל בו לבניין"), בה המשיבה לא היתה מעורבת, אשר ניהלה אף היא קשרים עסקיים עם המערערת. חובות שצברו שני העסקים, כוסו באמצעות שיקים על-שם "כל בו לבניין" שניתנו עד לסוף שנת 2006, ובמהלך תקופת פירעונם לא סופקה סחורה לשני בתי העסק. בתקופה זו, נסגר העסק "גבאי סנטר" בע"מ ונפתחה חברה חדשה בשם "כל בו לבניין גבאי סנטר בע"מ" (להלן: "החברה החדשה"), בה המשיבה לא היתה מעורבת. לאחר פירעון השיק האחרון בחודש דצמבר 2006, חודשה אספקת המוצרים על-ידי המערערת. החוב נשוא כתב התביעה מתייחס למוצרים שסופקו בשנת 2007.

2.         המחלוקת בין הצדדיםהינה בשאלת חבות המשיבה למוצרים שסופקו בשנת 2007. לטענת המשיבה, שתי החברות, "גבאי סנטר" ו- "כל בו לבניין" נסגרו, נמסרה על כך הודעה לכל הספקים, ביניהם המערערת, בוצעה סגירת חשבון, והמוצרים סופקו החל משנת 2007 לחברה החדשה  בה אין למשיבה חלק, ועל כן לא ניתן לחייבה בחיוביה. שטר החוב לא יכול להבטיח חיובים של כל חברה, ומכל מקום המשיבה לא חתמה עליו. לטענת המערערת, אף אם ידעה אודות שינוי שם החברה, לא נמסרה לה כל הודעה אודות השינוי במצב המשפטי, ואכן, לא היתה בפני בית משפט קמא כל אסמכתא שיש בה כדי להוכיח ההפך. בכל מקרה, החיובים על-פי שטר החוב אשר נמסר למערערת ועליו חתומה גם המשיבה, הינם עצמאיים ואינם תלויים בהיותה בעלת זכויות בחברה. טעה בית משפט קמא בכך שלא התייחס לעובדה כי השטר לא בוטל. בפועל, שינוי שם החברה היה פורמלי בלבד, ומהותית המשיבה נותרה אחראית לחובות שצברה החברה. משבחרו הצדדים להמשיך את ההתקשרות כשהיתה, הם לא יכולים לשנות את מערך ההתחייבויות על-ידי שינוי חד צדדי, שלא נוגע ליחסים שבין הצדדים.

3.         בית משפט קמאהעדיף את גרסת המשיבה לפיה ההתקשרות בין המערערת לגבאי סנטר הסתיימה וחובותיה נפרעו, וההתקשרות החל מינואר 2007 היתה מול החברה החדשה, בה לא נטלה המשיבה חלק, וכי המערערת ידעה על שינוי זה. בית המשפט הסתמך על הכרטסת שניהלה המערערת ממנה עולה כי ביום 11.9.06 אוחדו החובות של גבאי סנטר וכל בו לבניין וניתנו למערערת 6 שיקים לסילוק החוב וכי עד שסולק החוב לא סופקה על-ידי המערערת סחורה לשני העסקים. השתלשלות זו תומכת לדעת בית המשפט בגרסת המשיבה על השינוי שנעשה ועל ידיעת המערערת אודות השינוי. לכך צירף בית המשפט את עדותו של יצחק בורנשטיין, עובד המערערת, כי ידע על שינוי השם, הגם שלא אודות שינוי המצב המשפטי. לגישת בית המשפט, העובדה שהחוב נפרע בשיקים של כל בו לבניין תומכת בגרסה כי בוצע הליך של סגירת החשבון של המשיבה ופתיחת התחשבנות חדשה. בית משפט קמא לא מצא פגם בעדות בועז גבאי, הגם שהצהיר כי החוב נפרע על-ידי שיקים של המשיבה בעוד שבפועל הוא נפרע בשיקים של כל בו לבניין (פיסקה 12 לפסק הדין). בנסיבות העניין לא מצא בית המשפט להידרש למחלוקת בשאלה האם המשיבה חתמה על שטר החוב או לא.

דיון

4.         הכלל הוא כי "ערכאת ערעור אינה מתערבת בממצאי עובדה של ערכאה דיונית, אשר נקבעו על יסוד הערכת מהימנות ומשקל של ראיות שהובאו בפניה" (עפ 4711/03 רובין אבו זייד נ' מדינת ישראל, (ניתן ביום 15.1.09, פורסם באתר נבו), פיסקה 19). להבדיל, ערכאת הערעור מוסמכת להתערב בממצאים ומסקנות של בית משפט קמא, העולים מקביעותיו העובדתיות.

ראשית אציין כי טעה בית משפט קמא בכך שלא בחן את שאלת חתימת שטר החוב על-ידי המשיבה, שכן, אף לגישת בית משפט קמא כי לא היתה לכך רלוונטיות בשאלה שבמחלוקת, לשאלה זו השלכה על מהימנותה. כך, בעוד, ששטר החוב שנמסר למערערת חתום בחתימה הנחזית להיות חתימת המשיבה (מוצג 3) הצהירה המשיבה בסעיף 2.10 לתצהיר התשובות לשאלון כי היא לא חתמה אף פעם על שטר חוב לטובת המערערת (מוצג 8). כמו כן, היה מקום ליתן משקל לסתירה בעדות בועז גבאי באשר לזהות נותן השיק לפרעון החוב (פיסקה 12). אולם, לאור התוצאה אליה הגעתי ובמיוחד נוכח העובדה כי מדובר בערכאת ערעור, לא מצאתי מקום להתערב בכך.

5.       לגופו של עניין, קביעת בית משפט קמא כי העובדה שחובות שני העסקים אוחדו ונפרעו על-ידי שיקים של כל-בו לבניין מלמדת כי בוצע הליך של סגירת החשבון של המשיבה ופתיחת התחשבנות חדשה עם החברה, מוקשית. לא ברור הכיצד ניתן ללמוד מהשתלשלות זו כי כוונת הצדדים היתה לפרוע החוב ולפתוח חשבון חדש המשליך על מערך האחריות לחובות בין הצדדים. שני העסקים רכשו סחורות מאת המערערת עובר לפרעון החוב, החוב נפרע בשיקים של כל-בו לבניין, ואך טבעי הוא כי החוב ייפרע במאוחד, שכן, בפועל מדובר באותם בעלים. באותה מידה, מדוע לא יוסק כי הכוונה היתה להעביר כל ההתחייבות על-שם המשיבה ולפטור בועז גבאי מחיוביו? בפני בית משפט קמא לא הובאה אסמכתא לטענה כי נינתה הודעה על השינוי לכל הספקים.

מכל מקום, שאלה זו אינה מכריעה את הכף במחלוקת שבין הצדדים, שכן, החיוב על-פי שטר החוב הינו עצמאי. המשיבה חתמה על שטר חוב להבטחת חיובים כלפי המערערת (מוצג 3). טענת המשיבה כי לא חתמה על שטר החוב נטענה בעלמא. הטענה כי שטר החוב מותנה בחובות המשיבה לחברת גבאי סנטר בלבד לא באה לידי ביטוי בשטר החוב, אלא להיפך. למרות, שבועז גבאי לא היה בעל זכויות בגבאי סנטר, הוא חתום על שטר החוב הן כעושה השטר והן כערב. מכאן ניתן ללמוד, כי הצדדים התכוונו שחיוביהם על-פי השטר לא יהיו מותנים בזכויותיהם בחברה זו או אחרת, שאם לא תאמר כן, לא ברור מדוע בועז גבאי, שלא היה בעל זכויות בגבאי סנטר, חתום כעושה השטר. התחייבות המשיבה בהתאם לשטר החוב הינה עצמאית ואינה תלויה במערך הזכויות בעסק זה או אחר. לכן, אף אם ייקבע כי המערערת ידעה אודות השינוי בשם החברה, היה על המשיבה להוכיח כי ביטלה את חיוביה על-פי שטר החוב, וכזאת לא הוכח בבית משפט קמא.

6.       אם כן, חיובי המשיבה בהתאם לשטר החוב הינם עצמאיים. שטר החוב אינו מוגבל לחיובי חברה זו או אחרת. המשיבה נחזית להיות חתומה על השטר וטענתה כי לא חתמה עליו נטענה בעלמא. משכך וכל עוד המשיבה לא הודיעה למערערת על ביטול שטר החוב, היא נותרת חייבת למערערת על-פיו. שינויים במערך הזכויות בחברה זו או אחרת, אינם יכולים לפגוע בהתחייבויות אישיות אותן נטלו הצדדים.

התוצאה

7.         לאור האמור, דין הערעור להתקבל, במובן זה שנקבע כי המשיבה חבה בחוב שנתבע על-ידי המערערת בסך 110,750 ש"ח בתוספת ריבית והצמדה כחוק מיום היווצרות החוב. יצוין, כי בועז גבאי הצהיר במהלך הדיון כי אינו מתכחש לחוב, אלא רק לזהות החייב (פרו' עמ' 3 ש' 5).

המשיבה תישא בהוצאות ההליכים בשתי הערכאות בסך 10,000 ש"ח.

הערבון יוחזר למערערת.

ניתן היום,  ד' בחשון התשע"ב, 1 בנובמבר 2011, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: